יער וגשם

יער מביא גשם מביא יער

כולנו למדנו ביסודי ובתיכון על מחזור המים הגדול. אם נזכיר רגע נשכחות כי מי באמת הקשיב אז – מים מתאדים מגופי מים שונים כמו נהרות, אגמים ואוקיינוסים וכן מהצומח. טמפרטורת פני הים, האוויר ומשטר הרוחות משפיעים כולם על קצב התאדות המים. ככל שהטמפרטורות חמות יותר, כמו באזורים הטרופיים לדוגמה, כך קצב התאיידות המים מהיר יותר, ואוויר חם יותר יכול להחזיק לחות רבה יותר – מה שניתן לראות בגשמי המונסון. עננים נוצרים כאשר אדי המים מתקררים ויוצרים טיפות מים או גבישי קרח זעירים, וכאשר חלקיקי העננים גדולים מספיק, הם יכולים ליפול מטה כגשם או שלג.

 המשקעים שיורדים מחלחלים בחלקם אל הקרקע, נספגים בשורשי צמחים ועצים ונאגרים כמעטה שלג, באגמים, מאגרי מים, באדמות וכמי תהום בשכבת הסלע. חלקם האחר הופך למי נגר – מים הזורמים על פני הקרקע כאשר האדמה ספוגה עד מקסימום יכולת הספיגה שלה. כך או כך, יחזרו המים אל האוקיינוסים או אל אגני מים אחרים ומשם ישובו בהתאיידות אל האטמוספירה. בעוד מחזור המים הגדול הוא באמת הוכחה יפיפיה למעגל ההזנה המופלא בטבע, חלקו של מחזור המים הקטן – המתבסס על אידוי מים מהיערות, הצמחייה והקרקע, ידוע ומדובר הרבה פחות בזמן שחשיבותו לאקלים המקומי גדולה באופן מובהק ממחזור המים הגלובלי. 

יער וגשם

יצרני הגשם הגדולים בעולם

מחזור המים הקטן הוא מחזור סגור, בו מים שהתאדו מאזור מסויים, יורדים באותה הסביבה חזרה כמשקעים. בחבלי ארץ הרוויים במים ובאידוי מים, מחזורי המים הקטנים מכילים כמויות גשם קטנות יחסית היורדות באופן תכוף וקבוע ובכך משמרות רמות גבוהות של מי התהום ואת הביומסה הנסמכת על גשמים אלה. לכן, הדרך היחידה להבטיח את המשך ירידתם הסדירה של משקעים אלה ואת רוויית האדמה, היא להבטיח את המשך אידוי המים באותם האזורים. שיבוש מחזור המים הקטן ישפיע בסופו של דבר על מחזור המים הגדול ובכך יעצים את חומרתם ושכיחותם של בצורות ושטפונות.

 

בעוד רבים מהמים באטמוספירה מגיעים מהאוקיינוסים, הנתונים מראים כי יותר מים מגיעים דווקא מהיבשה – 39% ו-61% בהתאמה. יותר ממחצית מכמות המים ביבשה, מגיעה מתהליך הטרנספירציה – אידוי מים משטחי גופם של הצמחים וחלק ניכר ממנה מהווה חלק במחזור המים הקטן. המנגנונים בהם יערות מביאים גשם מורכבים ואינם ברורים עד הסוף, אך ידוע שיערות מכילים משטחים רבים ומגוונים מהם יכולים המים להתאדות כגון חופות עצים רבות, שיחים, לחות המצויה בקרקע מוצלת המכוסה בחומר אורגני ועוד. היערות לוקחים מים מהקרקע ומשחררים אותם לאטמוספירה, עלי העצים תופסים טיפות גשם ובנוסף, העננים המתעבים מעל היערות מביאים לשינויים בזרמי האוויר המושכים לחות ממרחק של מאות קילומטרים. בכך עולה אף יותר תכולת המים בעננים המתעבים מעל לעצים. למעשה, יערות מביאים לאידוי מים בכמות הגדולה פי שניים מגידולים חקלאיים וגופי מים גדולים. יערות מייצרים גשם, הלכה למעשה.

יערות הולכים ונעלמים

כיום מכסים היערות שליש בלבד משטחי כדור הארץ. פיתוח אורבני מואץ, שינוי ייעוד הקרקעות הטבעיות לחקלאות מונוקולטורה, רעיית בקר, בירוא יערות לשימוש בעץ וכן שריפות יזומות או טבעיות מביא לאובדנם של עשרות מיליוני הקטר בכל שנה. השפעתם המגוונת של יערות וצמחים על יצירת ערפל והורדת משקעים, הוכחה כבר במחקרים רבים. אובדן יערות נרחב יכול בסבירות גבוהה, להשפיע באופן מהותי ואף בלתי צפוי, על מערכת האקלים ומחזורי המים. מעבר לפגיעה באידוי והיווצרות עננים, הקרקע החשופה מתחממת ונאטמת, מי גשמים אינם מצליחים לחלחל וללא שורשים האוחזים בקרקע, שכבת הקרקע הפוריה העליונה, נסחפת ונאבדת בזרם המים. לסחף קרקעות השלכות חמורות – החל מירידה בתוצרת החקלאית, דרך צמצום שטחי מרעה וכלה בפגיעה ביכולת ספיחת פחמן דו חמצני מהאטמוספירה.

 מחקרים עכשוויים מראים כי אובדן יערות מעבר לסף מסוים, אפילו באופן מקומי, עשוי להפוך אקלים רטוב לאקלים יבש, עם השפעות מרחיקות לכת על המערכת האקולוגית כולה. שינויים כאלה מפעילים לולאת משוב חיובית בה תנאי היובש והירידה בכמות המשקעים גורמת לאובדן עצים נוספים ולפליטת כמויות גדולות של פחמן דו חמצני, המחמירים את התחממות כדור הארץ במעגל אכזרי. אולם יערות הנטועים באופן אקולוגי עם מגוון עצים וצמחייה מקומית, חסינים יותר בפני התנאים המשתנים, והשפעתן של לולאות משוב אקלימיות עליהם מופחתת. שימור יערות קיימים וייעור בר-קיימא יכולים לייצב מחדש את משטר המשקעים, מחזורי המים ובסופו של דבר – חיוניים גם לייצוב האקלים הגלובלי.

 ירידת משקעים, אם כגשם, שלג או ברד, מחזירה לאדמה את המים הנאגרים באטמוספירה. כמעט כולנו תלויים במי השתייה המתוקים האלה ובעשורים האחרונים, הביקוש עולה על ההיצע. בשלושים השנים האחרונות, היצע מקורות המים השפירים לשתייה ביחס לגודל האוכלוסייה, ירד במעל ל-25%. על פי האו"ם, קצב שחיקת האדמות הפוריות בעולם, תופעה ההולכת יד ביד עם מדבור, גבוה היום פי 30-35 מהקצב ההיסטורי הממוצע. שני שליש מהאוכלוסייה הגלובלית חווים מחסור או מיעוט במים במשך למעלה מחודש, כאשר חצי מיליארד בני אדם חווים מחסור במים במשך כל ימות השנה.

התומכות השקטות בקרקעית היער

אופן נוסף בו מסייעים היערות להורדת גשם הוא שחרור חלקיקים ביולוגיים לתוך האטמוספירה הלוכדים לחות ומעבים אותה לטיפות גשם. בין חלקיקים אלה נוכל למצוא פולן, תאי חיידקים והרבה מאוד נבגים. אם לדייק – 50 מיליון טונות של נבגים בכל שנה. הפטריות הנמצאות ביערות העולם, מייצרות כמות נבגים עצומה המיועדת להפצה עצמית ורבייה. כמות הנבגים כה גדולה עד שביכולתה לכסות כל מקום על כדור הארץ ב-1000 נבגים למילימטר. מדובר ככל הנראה במנגנון משוב חיובי שלא היה ידוע עד כה: הפטריות החיות בקרקעית היער וצצות בהמוניהן לאחר הגשם, מייצרות נבגים עליהם מתעבה הלחות לטיפות מים. אותן טיפות מתאדות ויורדות חזרה כגשם המזין את תנאי הלחות להן זקוקות הפטריות.

 על פי חוקרים, תרומת הפטריות ליצירת גשם מקרית, והיא מהווה תוצר לוואי חיובי של מנגנון ההתרבות שלהן. אולם לגילוי זה עשויות להיות השלכות משמעותיות. אם שינויי האקלים יפחיתו את רמות המשקעים מעל היערות בכלל והיערות הטרופיים בפרט (כפי שמודלים אקלימיים צופים שיקרה), משמעות הדבר שירידה בכמות הפטריות תביא לירידה בכמות הנבגים ובכך תפחת עוד יותר כמות המשקעים, מה שעשוי להביא לבצורות קשות ותכופות יותר. המזל הוא שגם ההפך הוא נכון. אם נשקם יערות, נשקם גם מחזורי מים קטנים מקומיים והשפעות חיוביות על המשקעים והטמפרטורה יורגשו גם מקומית וגם באקלים הרחב יותר.

עם העלייה בטמפטורה הגלובלית המביאה להתייבשותם של מקורות מים, היערות מהווים מקור קריטי מאין כמוהו לגשם וחשוב מכך, כזה שאנחנו יכולים לטפח, להעצים ולהרבות. מחזור מים מקומי בריא יפחית באופן משמעותי אידוי מנהרות, ביצות, אגמים או מאגרי מים מקומיים ובכך גם ייגן על מערכות אקולוגיות שונות ועל המגוון הביולוגי שבהן. אם ברצוננו לעשות שיקום אקולוגי מלא, אספקט המים חייב לקבל דגש חשוב ומשמעותי. כשאנחנו ב-ReForest מתכננים יער מאכל, יש כמה היבטים בהם אנו נותנים למים את היחס הראוי.

ברמת התכנון – עבודות עפר לשימור מי נגר. על ידי בניית סווילים ומאגרי מים שונים, אנחנו יכולים ליצור השהייה של כמה שיותר מי נגר בשטח לחלחול והזנה. ברמה הביצועית, נדאג לשכבה טובה ועבה של רסק גזם, נשתדל כמה שפחות להפריע לאדמה וכמובן שתילה מרובדת ומגוונת של צמחיה, משתרעים, שיחים ועצים. יערות משגשגים הופכים את עונת הקיץ לקרירה יותר, את החורף לחמים יותר, מפחיתים את תכיפותם של אירועי גשם קיצוניים ואת חומרתן של בצורות. אם רק נגן על היערות וניטע יערות חדשים מתוך מחשבה אקולוגית הוליסטית, נוכל להרגיש השפעות חיוביות אלה כבר בימי חיינו. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *